ביקבוק הבירה הראשון שלי

ביקבוק הבירה הוא השלב האחרון שאנו נבצע על מנת שהבירה תיהיה מוגזת ומוכנה לשתייה. באופן מעשי, הבירה כבר מוכנה! אך מאחר ואין לנו מיכל תסיסה הבנוי להחזיק לחץ, וביקבוק בירה מוגזת מורכב הרבה יותר, אנו משחררים את כל הפחמן דו חמצני במהלך התסיסה ומבקבקים את הבירה ללא מיגוז כלל. באמצעות סוכר שנוסיף לבירה רגע לפני שהיא נכנסת לבקבוק אנו נגיז אותה מחדש בבקבוק הסגור (ולא! אל תנסו בסודה-סטרים, אלא אם כן תכננתם מראש כבר לנקות את כל המטבח!).

הדבר החשוב ביותר בשלב הזה, הוא שוב כל נושא הניקיון והחיטוי. חבל שכל עבודתנו תרד לטמיון!

הביקבוק מחולק למספר שלבים:
    הכנת הבקבוקים לביקבוק
    העברת הבירה למיכל הביקבוק
    הכנת הסוכרים לביקבוק
    הוספת הסוכרים לבירה במיכל הביקבוק
    הגזה בבקבוק והתאזנות טעמים

הכנת הבקבוקים לביקבוק
לשם ביצוע הביקבוק נכין מבעוד מעוד כ-60 בקבוקי שליש או 40 בקבוקי חצי ליטר. ננקה אותם מהתווית שלהם ונשטוף אותם טוב מבפנים, אם הבקבוק לא נקי, לא משתמשים בו, עדיף לשפוך את הבירה כבר ישירות לביוב מאשר להתאכזב עוד שבועיים... מומלץ להשרות את הבקבוקים במים חמים וסבון וכך קל יותר לנקותם.
(רגע לפני שנתחיל בחיטוי הבקבוקים, נדלג להכין את הסוכרים אותם נוסיף למיכל הביקבוק בהמשך)
את הבקבוקים השטופים נחטא, השיטה הפשוטה ביותר היא באמצעות טבילתם בחומר חיטוי מוכן, אפשרויות נוספות הן עיקור בתנור מעל 80 מעלות, ו\או שטיפה במדיח כלים בתוכנית מתאימה או שימוש במתקן חיטוי. את החיטוי או העיקור נעשה כמה שיותר סמוך לביקבוק עצמו.

העברת הבירה למיכל הביקבוק
את העברת הבירה ממיכל התסיסה למיכל הבקבוק אנו מבצעים על מנת להשאיר את המשקעים (שמרים, כשות, חלבונים וכו') מחוץ לבירה שלנו ובכך לקבל בירה נקייה יותר וצלולה יותר. משקעים בבקבוק עלולים לפגוע בבירה ובטעם שלה במשך הזמן.
כאשר הבקבוקים מוכנים, ננקה ונחטא את מיכל הביקבוק (המיכל הנוסף שקנינו), את הצינור ואת קשית המילוי מבפנים ומבחוץ. כעת, נעביר את מיכל התסיסה לכיסא גבוהה סמוך למקום התסיסה (זאת על מנת לטלטל כמה שפחות את הבירה על מנת לא לעלות משקעים מהתחתית). ננקה ונחטא את הברז של מיכל התסיסה, נחבר את הצינור (ללא קשית המילוי), ונזרים את הבירה כמה שיותר חלק וללא הקצפה (אנחנו לא רוצים חמצן בבירה!) למיכל הביקבוק. יש למנוע כמה שיותר ממשקעים לצוף ולעבור למיכל הביקבוק.

הכנת הסוכרים לביקבוק
מאחר והבירה לא מוגזת, ואנו נרצה שתיהיה כזו כדי להנות ממנה, אנו נוסיף סוכרים לבירה המוכנה במיכל הביקבוק לפני שנזרים אותה לבקבוקים. כמה סוכר? 6 גרם לליטר. איך נדע כמה ליטר? אם קנינו מיכל ללא שנתות נפח עליו, נעריך, בערך 19 ליטר אמורים להיות לנו בשלב זה (עדיף לכוון נמוך, יותר מדי סוכר יגרום לגלישת הבירה בפתיחת הבקבוק וחמור לכך יכול לגרום גם לפיצוץ הבקבוקים!). אני אמליץ להשתמש בסוכר לבן פשוט שיש בכל בית. אתם מוזמנים להשתמש גם בסוכר ענבים או תירס (ייתכן ויש להשתמש בפחות\יותר סוכר).

הוספת הסוכרים לבירה
את הסוכר, בשום מקרה לא נוסיף ישירות לבירה, על מנת לא לזהם אותה חלילה. לכן, ניקח פינג'ן ונרתיח בו 400 מ"ל מים. כאשר המים רותחים, נוסיף את הסוכר, נרתיח דקה או שתיים נוספות. נכבה את האש ונכסה. מכאן כדאי להעביר למיכל סגור (שנוקה וחוטא לפני) ולקירור במקרר. את הנוזל נוסיף למיכל הביקבוק בטמפ' החדר.

את הסוכרים ניתן להוסיף לבירה במיכל הביקבוק באחת מהדרכים הבאות:
1. הוספת הנוזל המסוכר למיכל הביקבוק והזרמת הבירה תוך יצירת מערבולת במיכל.
2. הוספת הנוזל המסוכר למיכל הביקבוק לאט לאט במקביל להזרמת הבירה.
3. הזרמת כל הבירה למיכל הביקבוק ולאחר מכאן הוספת הנוזל המסוכר וערבוב באמצעות כף מחוטאת.

הדרך שתבחרו קשורה לצורת העבודה שלכם והנוחות. חשוב להקפיד על שני דברים: האחד, ערבוב כמה שיותר אחיד של הנוזל בבירה, אחרת נקבל מיגוז לא אחיד וחלילה בקבוקים שיקציפו ואף יתפוצצו. והשני הוספת הנוזל כמה שיותר סמוך לביקבוק עצמו, אחרת השמרים יתחילו לצרוך את הסוכרים שלא בבקבוק ולא נקבל את המיגוז המבוקש.
במידה ומסיבה מסויימת הוספתם את הסוכרים ולא השלמתם את הביקבוק, תנו לבירה לתסוס מספר ימים, לשמרים לאכול את כל הסוכרים שהוספתם וחיזרו על השלב מהתחלה.

ביקבוק, פיקוק וניקיון
השלב הכמעט אחרון בביקבוק הוא מילוי הבקבוקים עצמם. את המילוי נעשה באמצעות קשית המילוי.
בתחתית הקשית ישנו שסתום, המאפשר לנו לעצור ולהתחיל את המילוי באמצעות לחיצת הקשית בתחתית הבקבוק. את המילוי אנו נתחיל בבקבוק חדש ונעצר כשהוא מלא ממש עד למעלה. קשית המילוי מתוכננת בצורה ובגודל כזה שישאר מרווח מספיק בבקבוק לאויר (הד-ספייס) ואם נמלא את הבקבוקים ממש עד למעלה (להיזהר לא לשפוך!) נקבל מילוי אחיד בכל הבקבוקים.
טיפ - מומלץ להצמיד את הבקבוקים זה לזה, כך הם יציבים יותר בעת המילוי וגם מתאפשר מעבר מהיר יותר ונקי יותר מבקבוק לבקבוק. טיפ נוסף, לבצע את המילוי על מגבת או סמרטוט על מנת שיספגו את הבירה שנוזלת במהלך המילוי. רצוי להשתמש במגבת או סמרטוט קבועים לצורך זה ולא כאלו שעושים בהם שימוש לניקיונות אחרים וכו'. 

מיד בתום מילוי כל הבקבוקים, או אם יש לנו שותף לביקבוק, נשים את הפקק כתר ובאמצעות הפוקק הידני או השולחני נלחץ את הפקק לשם סגירת הכתר על פיית הבקבוק. את הפקקים כמובן, נשים בקערה קטנה עם חומר חיטוי. נשלוף אותם מחומר החיטוי רגע לפני הפיקוק. אם הפקק נפל לנו מהיד או מהבקבוק, נחזיר אותו לחומר החיטוי למספר דקות נוספות ונשלוף פקק אחר במקומו. 
בתום תהליך הפיקוק, נשטוף את הבקבוקים במים מהבירה שנזלה וטפטפה מהם, נייבש אותם (אני בד"כ פורס מגבת על השיש ומציב את הבקבוקים השטופים עליה) ולאחר מכן נאחסן אותם במקום חמים ואפל למשך שבוע לפחות.
הגזה בבקבוק והתאזנות טעמים
לאחר שסיימנו לבקבק השמרים יחזרו לעבודה ויאכלו את הסוכרים שהוספנו להם ויתרמו לנו מעט אלכוהול (זניח) ואת הCO2 הרצוי לנו לשם מיגוז הבירה בבקבוק, כשיגמר הסוכר, ישקעו ויחזרו לתרדמת על תחתית הבקבוק. ההגזה אורכת כשבוע ימים ולאחר מכן ניתן לקרר את הבירה, להנות ממנה ולרוץ לספר לחבר'ה!
ככל שהבירה מורכבת יותר בחומרי הגלם והטעמים, יקח לבירה זמן יותר להתאזן ולהתעדן. ככל שיחלוף הזמן הבירה תלך ותשתבח. כעיקרון, טעמי הכשות והמרירות יתעדנו ככל שהזמן עובר עד שילכו ויעלמו לאחר מספר חודשים. לכן, הבירה תרגיש מאוד כשותית ועשבונית בהתחלה (נקרא גם גרין-ביר) ובמרוצת הזמן תהפוך מתוקה יותר. לדעתי, מרבית הבירות הבהירות מתעדנות טוב לאחר כחודש ואילו הכהות והכשותיות יותר דורשת חודש עד מספר חודשים נוספים.